תל אביב- עיר ללא חניה

כולם מכירים את הקלישאה שתל אביב היא עיר ללא הפסקה, ואני חושב שהיא גם עיר ללא חניה.

רחובות תל אביב סואנים בכמויות רבות של אנשים, אם זה ילדים מבוגרים וצעירים שאכן חונקים את העיר בנוכחות גבוהה ברחובותיה. הנוכחות המתמדת של המון אנשים בתוכה של העיר מחזקים את הקלישאה שזו עיר תוססת במיוחד.

העיר הזו הקרויה על שמות של גדולי האומה שתרמו לבניין ולבניית הבית הלאומי והקמת המדינה כמו: גולומב, רוטשילד ועוד רבים אינה מאפשרת תנאים של תנועה ותעבורה נוחים במיוחד. קשה מאוד לאנשים בעלי רכב פרטי לתמרן בתוך העיר, אם זה מבחינת חניה או גודל החניה, בעוד שקיימים מעט מאוד מקומות חניה וזה קורה בכל רחביה וכיווניה של תל אביב. גם מעט מקומות החניה שיש אינם מוקצים לכל רכב, ולפעמים רק לאדם ספציפי, ואפילו לו יש קושי לחנות שם מסיבות טכניות של סוג חניה קשה.

ישנן גם פיסות מדרכה מאוד בודדות שמשום מה גם בהן החניה אסורה. לאור כך שברחובות הצרים יש חלקים בהם הכביש הינו חד סטרי, יש קושי לחנות רכב. זו עובדה נוספת אשר מקשה על החניה. אם תשימו לב תגלו גם שישנם מעט חניונים מסודרים, כלומר מגרשי חניה בתשלום מסוג חניה בתוך הרחוב או חניונים תת קרקעיים. החניונים הקיימים בתל אביב הם בתשלום, יקרים יחסית עבור חניה במקומות מחוץ לתל אביב, ואין מספיק כאלה בתוך תל אביב. אולם באיזורי החוף ישנם יותר מקומות חנייה וקל למצוא חנייה, אך גם שם אין מספיק חניה.

נשאלת השאלה איך עיר כל כך מפותחת ומערבית מגלמת בתוכה בעיות קשות עבור חניית רכבים. לנו לירושלמים יש את ברירת המחדל של נסיעה בתחבורה הציבורית והנסיעה לתל אביב קצרה יחסית. נסיעה לתל אביב באמצעות תחבורה ציבורית הינה חסכון בכסף ובדלק. האוטובוסים, לידיעתכם, נוסעים במהירות די גבוהה ודבר זה הופך את משך הנסיעה לקצר. ישנו מספר גדול של אוטובוסים היוצאים לתל אביב וחוזרים חזרה לירושלים. האמת היא שהיום עם כניסתו של הרב קו האופציות של נסיעה כמעט לכל כוון פתוחות ומגוונות, מה גם שהשימוש בו הוא נוח.

אך אל תחשבו שנסיעה ושימוש בתחבורה ציבורית הם מהזולים בעולם. ישנן מדינות בהן התחבורה הציבורית יותר זולה, ובה גם האיכות גבוהה מבחינת מהירות הנסיעה ומספר תחנות הרכבות, ומספר האפשרויות וזמן ההמתנה ועוד רבות שיש לשאוף להיות כמוהן. כרטיס הנסיעה בישראל רק עולה ועולה משנה לשנה, והתייקרות זו אינה ברורה לי ומדוע היא. לכרטיס הרב קו יש הגבלות ואינו כזה 'רב', וגם בו מחיר הכרטיס אינו משתנה עבור נסיעה רגילה לאדם רגיל. מחיר הנסיעה עומד על 6.60 שקל ובשימוש הרב קו נשאר במחיר זה.

עכשיו ההחלטה אם לנסוע לתל אביב ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית היא בחירה שלכם ולשיקולכם.

שחר פאר ''הפאר הישראלי''

פתיחה יותר מאכזבת מבחינתנו ומבחינתה של פאר לא יכלה להיות. כוכבת הטניס הישראלית הכי גדולה שלנו חטפה ממש בתחילתה של האולימפיאדה את הטניסאית מספר אחת בעולם מריה שראפובה, ויותר מכך תבוסה נחרצת וכואבת ויחד איתה עוד ספורטאים ישראלים פתחו רע את האולימפיאדה.  אני לא מאמין שמישהו העלה על דעתו שיש סיכוי ששראפובה תפסיד לה אך חוסר המזל של פאר הוא נושא לא חדש ומתמשך.

לשחר פאר יש את השם של אחת מהספורטאיות היותר גדולות של ישראל שממש שמה אותנו על המפה. אני חושב שהיא אכן מהבכירים ביותר שלנו אם לא הגדולה ביותר שביניהם וההישגים שלה הם השיא של הספורט הישראלי. לפני מספר שנים שחר פאר פרצה ובגדול בגילה הצעיר וכבר אז ידעו היא עלולה להיות הדבר הבא, מה שבאמת היום כבר הוכח וידוע ברבים.

שחר פאר החלה להשתתף בטורנירים גדולים ולהגיע לשלבים מתקדמים ובלתי צפויים ממה שתארו שאפשר להשיג בספורט הישראלי. עם הזמן פאר רק השתפרה, הן ביכולת הספורטיבית שתורגמו לניצחונות רבים ולצבירת מעמדה כגילוי כישרון טניס גדול. שחר עשתה זאת בעזרת המון רעב ושאפתנות להצליח ולפרוץ וכן הייתה מודעת לכך שהעבודה היא קשה ולא פשוטה.

כמויות כאלה של רצון להגיע ולהשיג את המטרה הם פשוט דוגמה למופת עבור כל ספורטאי ואדם השואף לנכונות להצליח. הדירוג העולמי של שחר פאר כל הזמן השתדרג ובקצב בלתי רגיל. פאר המשיכה בהשתתפות בטורנירים גדולים ורק עלתה למעלה לתוך העולם של גדולי הטניס העולמי. המיקום שלה בתוך רשימת הטניסאיות הגדולות בתבל לא הפסיק להתעדכן.

ואני טוען שאולי התרגלנו ליותר מדי. הצלחה כזאת אדירה נמדדת לעיתים כאכזבה וכישלון בעת שבו יש איזשהו פסיק קטן ביותר שנראה כשלילי נראה כנפילה משמעותית. אנחנו התרגלנו ליותר מדי מצידה של פאר וכל דבר קטן מוצג ככישלון וירידה קשה. פאר נתפסה לתוך מאה הגדולות בעולם שזהו השיג אדיר עבורנו ועבורה. היא לא הסתפקה בזה כוון שהמשיכה להשתפר ולנצח בלי הספקה משחקים שלמים וברצף ניצחון מטורף שרק העלה אותה עוד לדירוג מתקדם בטבלת הטניסאיות. במצב של ניצחון אחרי ניצחון נחקק אצל רבים של חובבי הספורט והטניס וכמובן במוחם של פרשנים ומומחים העוסקים בטניס. פאר הגיעה לטופ 10 של הטניס העולמי וזהו הרגע הגדול ביותר שלה שאנו יכולים למצוא עצמנו גאים ומאושרים כהורה שטיפח את בנו שמספק לו סיבה להתגאות בו. אחרי כל אלה איך אפשר להנמיך ציפיות כאשר הישגיה מעט נופלים.

ברגע מסוים פאר החליטה שהיא מעוניינת להתגייס לצבא ולתרום למדינה כמו כולם. האם ההחלטה הזו פגעה משמעותית בקריירה שלה היא נושא שלם לדיון על כך, כוון שעשתה זאת עם לב שלם ועם נכונות לתת מעצמה עבור המדינה. אפשר לראות זאת כמעשה ג'נטלמני ומתחשב אך גם כהימור משמעותי על הקריירה וכל הקופה. בעקבות ההחלטה הזו פאר התאמנה פחות ועסקה בטניס פחות והקדישה מעצמה לנתינה ולשירות למדינתה. באמת החל מהחלטה זו נפגעו הישגיה הספורטיביים וגם נצפתה ירידה בכושר. אולי שם אני הייתי אומר שעשתה טעות גדולה ואף טעות טקטית ששינתה והשפיע על החיים הספורטיביים שלה שתמיד רצתה.

לדעתי לאנשים כמו שחר פאר יש את הפריבילגיה לחמוק מהשירות הצבאי והלאומי אך פאר חשבה אחרת. אנחנו צריכים לחשוב האם ספורטאים כמו שחר פאר והכבוד שהם רוכשים עבור המדינה הם סוג של שירות לאומי מסוים.  משם חזרה לשיא שבו נעצרה לפני שהתגייסה היא קשה מאוד ולכן רבים חווים את המתרחש כעצירה ונפילה דרסטית של פאר. למרות שזו טענה מוגזמת שרק נראית כך ואינה נכונה. במשחקה מול שראפובה שהביסה את פאר במשחק יציב וייסודי שלא השאיר לשחר שום סיכוי יש גם אלמנט של חוסר מזל כוון שכבר בהתחלה שובצה לשחק מול הטניסאית המדורגת ראשונה בעולם.

גם הטענות כלפיה שהיא מאכזבת ויורדת מכושרה שהיה גבוה ביותר והתבטא בדירוג בין עשרת הגדולות הן סוג של חוסר מזל בו אתה גם מצליח גם ונחווה ככישלון. זהו אכן מזל אכזר וחוסר צדק שפאר זוכה בו. אולי שחר פאר הייתה צריכה לחשוב על עצמה ולחסוך מעצמה את השירות הצבאי שכל כך מנע ממנה להצליח בספורט שהוא כל חייה. זה נכון שיש את הצורך לתת גם למדינה כוון שיש זכויות שאנו מקבלים ממנה ושנשמרים על ידה ולכן יש למלא מספר חובות מצומצם כמו לשלם מיסים וגיוס לצבא אך ככה נפגעה ההצלחה המקצועית שלה.

אני חושב שלמרות זאת היא עשתה שיעור לכולנו על איך אפשר להצליח עם כוח ורצון והיא לא אמרה את המילה האחרונה שלה ולכן לא צריך להספיד ולקטול את הקריירה שלה.